לשלוט בפלסטין 1. עזה תחת שלטון החמאס

To access this report in English, please click here
To access the executive summary and recommendations in Arabic, please click here

תקציר מנהלים והמלצות

המדיניות של בידוד החמאס והטלת סנקציות על רצועת עזה פשטה רגל.  לפי כל המדדים האפשריים, המדיניות גרמה לתוצאה הפוכה ממטרתה: האלימות גואה ופוגעת הן בעזתים והן בישראלים.  התנאים הכלכליים ברצועה קשים במיוחד ומייצרים זעם וייאוש.  אמינותו של הנשיא עבאס וגורמים פרגמטיים אחרים נפגעה עוד יותר.  תהליך השלום נותר במבוי סתום.  בינתיים, אחיזתו האיתנה של חמאס בעזה, לכאורה יעד המדיניות, רק התעצמה.  גורמים שונים, ככל הנראה כאלה שמכירים בחוסר היציבות של הסטטוס קוו, שוקלים כעת מספר חלופות.  ישראל, שמודאגת מהארסנל הצבאי המתעצם של החמאס, שוקלת כעת מבצע צבאי שאפתני יותר ועקוב מדם.  אולם יחד עם גורמים אחרים, היא גם בוחנת בזהירות מסלול אחר, שקול יותר, שמערב הפסקת אש הדדית, מאמצים בינלאומיים למנוע הברחת נשקים ופתיחת מעברי עזה.  מסלול זה מחייב מאמץ מתואם וידרוש פשרות, בין היתר, מצד החמאס, ישראל, הרשות הפלסטינית, מצרים וארה"ב.  גורלה של עזה ועתידו של תהליך השלום תלויים על בלימה.

חמאס הגיע לשליטה מלאה בעזה ביוני 2007 ומאז התעצמו הסנקציות, הנוקשות ממילא, שמטילה ישראל על הרצועה מאז ניצחון האיסלאמיסטים בבחירות ינואר 2006.  ישראל – שבה תלויים העזתים באופן כמעט מוחלט ליחסים מול העולם החיצוני – הפסיקה את התנועה אל ומחוץ לרצועה, בהדגישה את האבסורד של הענקת סחורות והטבות ליישות ששליטיה יורים טילים על אזרחי ישראל.  אולם ישראל לא עמדה לבדה במדיניות זו.  הרשות הפלסטינית, שבסיסה כעת בגדה המערבית, תרמה אף היא את חלקה לניתוק עזה ולמניעת תפקוד נאות של הממשלה שם, בניסיונה לערער את שלטון החמאס.  הקהילה הבינלאומית ובכללה העולם הערבי הגיבו לכל היותר בפאסיביות, זולת כמה הפגנות זניחות.

ההיגיון שבבסיס המדיניות היה להפגין לפלסטינאים שחמאס לא יכול לתפקד בעמדה שלטת ולכן יש להעבירו מעמדה זו.  התקווה היתה שהגדה המערבית – שתידחף כלפי מעלה על ידי עזרה כלכלית, הרפיית האחיזה הצבאית הישראלית ותהליך שלום שהוחיה – תוכל לשמש כמודל חלופי אטרקטיבי.  בשני המקרים, התיאוריה לא עמדה במבחן המציאות.

כפי שמראה עבודת השטח המקיפה של ICG, התנועה האיסלאמית מתקרבת לביסוס מונופול יעיל בשימוש בכח ובפעילות פוליטית אקטיבית[1].  היא עיצבה מחדש את המערכת החוקית והחקיקתית והיא נהנית מאחיזה איתנה בעזרתה תוכל לעצב את החברה, באמצעות ניהול מגזרי החינוך, הבריאות והדת.

אלו שהתכוונו לחתור תחת החמאס דווקא סייעו לו.  תומכיה של המדיניות הנוכחית מצביעים על כך שהעזתים פונים כעת כנגד האיסלאמיסטים.  יש חוסר שקט אמיתי שנובע מהמצב הכלכלי הקשה וכעס כלפי ההתנהגות הברוטאלית שלהם.  הטקטיקות הנוקשות של החמאס, הפניה לאלימות, סירוס התקשורת והפעילות העצמאית – כל אלה ללא ספק הביאו למטעני טינה, התפכחות ופחד בקרב רבים מאלה שנתנו לאיסלאמיסטים את קולם.

אולם, זהו רק מחצית הסיפור.  צידו השני של הבידוד היה יכולתם של האיסלאמיסטים לשלוט ברוב הזמן ללא כל הפרעה.  בכך שהחרימה את מגזרי הביטחון והמשפט ומגזרים ממשלתיים אחרים, ובקטיעת קשרים מנהלתיים עם ממשלת חמאס, יצרה הרשות הפלסטינית של עבאס ואקום שאותו מילא החמאס.  הנסיגה של הקהילה הבינלאומית צמצמה את אפשרות המינוף ויצירת השפעה על חמאס.  סגירת המעברים הובילה לדעיכת המגזר הפרטי, ובכך החלישה ציבור שהיה באופן מסורתי נאמן לרשות הפלסטינית.  עונשים כלכליים שתוכננו לפגוע בשליטים פגעו במקום זאת בנשלטים.  חמאס מוצא דרכים לממן את שלטונו ויכול להאשים את המצור בכדי להצדיק שיטות אכזריות חדשות.  מבחינת החמאס, ייתכן שהמצב קטסטרופלי, אך הוא רחוק מנואש.  משטרים הרבה פחות פופולרים שרדו תחת תנאים עוינים הרבה יותר. זאת ועוד, חמאס רשם מספר הצלחות.  כח הביטחון החדש שלו השיב את הסדר בהדרגה, אנשי מיליציה הצליחו להפסיק יריות ברחובות ועמיתיהם מזערו יריבויות בין חמולות שהפכו למרחצי דם.  פעילות פלילית ושלטון מאפיונרי צומצמו בחדות.

השאלות כעת ידועות ומוכרות: האם להמשיך בלחץ הנוכחי על חמאס בתקווה לחתור תחת שלטונו אך להסתכן בפיצוץ, או האם להפעיל ברצועה כח צבאי בצורה נרחבת יותר ומסוכנת יותר, או שמא לנסות ולייצב את המצב על ידי נסיון מהלך של פתיחת עזה והגעה להפסקת אש במחיר מתן הכרה בינלאומית גדולה יותר לחמאס.  לשתי האפשרויות הראשונות יש צידוקים.  כל צעד כלפי חמאס, כמו החלשת הסנקציות, עשוי להעמיק את התחפרותה של התנועה בעזה.  במקביל, עשוי חמאס לנצל את הפסקת האש כדי להעצים את כוחותיו.

אולם, נימוקי הנגד חזקים יותר.  סנקציות ולחץ צבאי חיזקו את עמידתו של חמאס.  במידה מסוימת, איבדה התנועה פופולריות וכך ניתן לטעון בזכות הניסיון להחליש את חמאס על ידי מחנק עזה.  עם זאת, ההצלחה הזאת חסרת משמעות.  הפסדיו של חמאס לא מתורגמים לרווחי פתח'; העזתים מאשימים אמנם את חמאס בחוסר יכולתם לסיים את המצור, אך הם גם מאשימים את ישראל (שמטילה אותו), את המערב (שתומך בו) ואת פתח' (ששותק מולו).  השיח הצבאי מחזק את הגורמים המיליטנטים והחמושים בחמאס ומגביר את עמידת התנועה.  עוני ומחסור בתקווה מגבירים את המשיכה של קבוצות ג'יהאדיות, בפרט בקרב בני 16 ומטה המהווים את מחצית האוכלוסיה.

חמאס הוכיח את יכולותיו בכתיבה מחדש של החוקים באמצעות הקלפיות, הכדורים ופריצת המצור.  ככל שהלחץ על חמאס גדל, וככל שהעימות הפנים-פלסטיני מוקצן, כך מועצם הפיתוי לפגוע במו"מ שבין היו"ר עבאס לבין רה"מ אולמרט.  חמאס כבר הוכיח כי ביכולתו להפריע לשיחות שלום.  אם תתעצם האלימות, כמה זמן יחלוף לפני שמה שנותר מתהליך השלום יתמוטט? האיום החמור ביותר לדיפלומטיה מגיע לא כאשר יש לחמאס מה להרוויח, אלא כאשר חמאס מסיק שאין לו מה להפסיד.

בכל זה אין בכדי לאמור שהחלופות קלות.  לישראל יש דאגות לגיטימיות כלפי הדרך בה עשוי חמאס לנצל את הפסקת האש, וגם לרשות הפלסטינית דאגות מוצדקות לגבי הפגיעה באמינותה אם יוחלף המסלול הנוכחי.  חמאס מצידו לא יסכים להפסקת אש אם הוא נותר מבודד ועזה נותרת תחת מצור.  כדי ליישב את האינטרסים הסותרים, הפסקת אש חייבת להכיל התחייבויות הדדיות לעצור את כל ההתקפות מתוך עזה ועליה; פתיחת המעברים שמקלים על סבל האוכלוסיה בעזה; והשתתפות הקהילה הבינלאומית בניסיון להשיג השגחה יעילה למניעת הברחות ממצרים אל הרצועה.

הסטטוס קוו הקיים אינו קביל.  ישראל איננה יכולה לחזות באזרחיה מאוימים על ידי אש טילים מתמשכת.  חמאס לא צפוי לשבת בשקט שעה שעזה נחנקת.  אם תימשכנה המגמות הקיימות, ניתן לדמיין את הגרוע מכל: התגברות ירי הטילים כנגד ערים ישראליות וחידוש גל הפיגועים וההתקפות בתוך ישראל; חדירות גדלות והולכות של הצבא הישראלי לעזה, חיסולים והתקפות על מתקנים חיוניים; התמוטטות תהליך השלום, ירידת קרנם ואמינותם של מנהיגים פלסטינאים פרגמטיים והתפשטות אפשרית של העימות לגדה המערבית או ללבנון.

עם זאת, הגרוע מכל אינו בלתי נמנע, אך הימנעותו תלויה בתחילת הליך התפייסות בין חמאס לבין פתח'; בהסכם הפסקת אש שיסיר את המצור מעל עזה ויאפשר לעזתים ולישראלים בקרבת הגבול לנהל חיים נורמליים; ובקהילה הבינלאומית שתיקח על עצמה סוף סוף תפקיד תורם בעידוד הצדדים להשיג את היעדים הללו.

המלצות

לחמאס בעזה, לפתח', לנשיאות הרשות הפלסטינית ולממשלת פאיאד:

1.  להתכונן לדיאלוג שמטרתו התפייסות לאומית ולקיחת צעדים מיידיים להרגעת המתחים ולבניית אמון מחדש, כדוגמת:

א.  הפסקת כל ההתקפות בתקשורת וההסתה;

ב.  הפסקת ההטרדות והמעצרים של חברי פתח' ברצועת עזה ושל חברי חמאס בגדה המערבית;

ג.  הסכמה על מחוות לשחזור סמלים של אחדות פלסטינית ברצועת עזה, לרבות פינוי משרד הנשיאות ומשרדים אחרים ברצועה מאנשי חמאס.

2.  לקראת הסכם התפייסות לאומי, יש לקחת את הצעדים לשיפור הממשל בעזה ולהקלת סבלם של תושביה, לרבות:

א.  עבור ממשלת חמאס ברצועת עזה:

I.  יש לאפשר למוסדות ציבוריים לפעול באופן חופשי מהתערבויות מצד גורמים חמושים וללא אפליה כנגד עובדי ציבור או אנשי משטרה לרבות אלו שהשתתפו בהפגנות לאחר ההשתלטות ביוני 2007;

II.  יש לתמוך בעצמאות מערכת המשפט; להחזיר לתפקידם פרקליטים ציבוריים ששוחררו או שנמנע מהם תפקידם ולציית לכל התהליכים המשפטיים הנוגעים במעצר, מאסר ותביעה;

III.  יש לשלוט בפעילות החמושים והארגונים המיליטנטים, למנוע מהם מלהתערב בחיי היומיום של האזרחים ולהפסיק את הפרת חופש ההתאספות והביטוי כמו גם לאפשר פעילות פוליטית ללא הפרעה;

IV.  יש להבטיח את מתן השירותים ללא אפלייה פוליטית.

ב.  עבור הרשות הפלסטינית ברמאללה:

I.  יש לעודד עובדי ציבור – בהם שופטים, רופאים ושוטרים – לחזור לתפקידיהם באופן מלא;

II.  יש להמשיך בתשלומי שכר לעובדי ציבור, ולהשיבם במידת הצורך במקומות בהם נקטעו התשלומים;

III.  יש להמשיך לשלם עבור מתקנים ושירותים בסיסיים ברצועת עזה;

IV.       יש לדרוש את פתיחת המעברים תחת ההסדרים שמתוארים להלן.

לממשלות ישראל וחמאס

3.  יש לעצור באופן מיידי ולמשך 15 ימים את כל ההתקפות של גורמים פלסטינאים ברצועת עזה על ישראל וכל התקפות ישראליות כנגד גורמים פלסטינאים בתוך הרצועה, כדי לתת ליו"ר הרשות עבאס ו/או למתווכים מצריים זמן לשאת ולתת הבנות שיאפשרו הפסקה מתמשכת של פעילויות האיבה, שתכלול:

א.  התחייבות של חמאס שלא לתקוף אף מטרה בישראל ולאכוף את הציות אליה על גורמים אחרים והתחייבות של ישראל שלא לתקוף אף מטרה ברצועת עזה;

ב.  התחייבות מצד חמאס לשתף פעולה במניעת הברחות מעבר לגבולות עזה;

ג.  הגברת המאמצים המצריים, בתיאום שחקנים אזוריים ובינלאומיים, למניעת הברחות;

ד.  יש לאפשר למפקחים של צד שלישי לפעול בתוך עזה, בגבולותיה עם ישראל ועם מצרים.  לפקחים יהיה מנדט להשגיח על האופן בו עומדים הצדדים בהתחייבויותיהם.

לממשלות ישראל ומצרים, לרשות הפלסטינית ולחמאס

4.  הסכימו על אופנים ותנאים שיאפשרו פתיחה רגילה ועקבית של מעברי עזה לישראל ולמצרים, לרבות:

א.  כאמצעים מיידיים:

I.  יש להרשות את העברתם של אנשים הזקוקים לטיפול רפואי כמו גם סטודנטים, סוחרים ויחידים ממדינות שלישיות (לא מעורבות).

II.  יש להגדיל את מספר הימים והשעות בהן פתוח המעבר לישראל שמטפל בתנועת סחורות, ולהרחיב את רשימת המוצרים המותרים.  יש להשיב את אספקת הדלק והאנרגיה לרמות בהן היו קודם ליוני 2007 ולאפשר ייצוא של סחורות.

III.  יש לקבל נוכחות צד שלישי, כגון אנשי או"ם או קבלנים פרטיים, שיעזרו בניהול המעברים ויהוו נקודת השקה בין ישראל לבין החמאס.

ב.  כפיתרון לטווח ארוך יותר:

I.  יש הסכים על חזרת רשויות הגבול הפלסטינאיות למעברי עזה על בסיס התקנות הקיימות;

II.  יש להסכים על שובם של כוחות הרשות לתוך המעברים ולמרחב המיידי שמשיק אליהם, ופרישה מחדש של כוחות חמאס המרחק מהמעברים, תוך תיאום בין שני הכוחות;

III.  יש להסכים על חזרת כוח העזר של האו"ם בגבול (EUBAM-Rafah) ועל המשך פעילותו ללא הפרעות.

IV.  יש לאפשר שימוש בהכנסות שנגבות במעברים בכדי לממן הוצאות ציבוריות ברצועת עזה, כגון שירותים, תחזוק תשתיות, והוצאות שוטפות של מוסדות כגון בתי חולים, בתי ספר ומשרדי שרד.  ייתכן שניתן להעזר בצד שלישי כמשגיח.

לחברי הקווארטט (ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם), מצרים וחברות אחרות בליגה הערבית:

5.  יש לאמץ באופן ברור את היעד להשפיע על התנהלות חמאס במקום היעד להביסו;

6.  יש לזהות את הצרכים ברצועה ולהגדיל את הסיוע הכלכלי;

7.  יש לדחוק בכל הצדדים הרלוונטיים להשיג הסכמה על פתיחת המעברים, הפסקת אש וחילופי שבויים;

8.  יש לבסס נוכחות של הקווארטט בעזה שתפקח על המצב, תבטיח חלוקה לא מפלה של עזרה בינלאומית, תעזור להתאוששות הכלכלית ותשגיח על פתיחת המעברים;

9.  יש להחיות את המאמצים הערביים להשיג התפייסות בין פתח' לחמאס, הכוללים, בין השאר, את אימוץ יוזמת השלום הערבית; מתן מנדט ליו"ר אש"ף לשאת ולתת עם ישראל; שילוב חמאס והג'יהאד האיסלאמי לתוך אש"ף, שיעבור רפורמה; יש לערוך רפורמה בשירותי הביטחון כך שמיליציות וכוחות מפלגים אחרים אחרים יוכלו להשתלב לתוך כח אחיד, קוהרנטי וממושמע יותר.

עזה, ירושלים ובריסל, 19 במארס 2006

[1]  דו"חCrisis Group  נלווה המנתח את המצב בגדה המערבית יצא בקרוב.