תקופת החגים בהר-הבית/אל-אקצה
תקופת החגים בהר-הבית/אל-אקצה

תקופת החגים בהר-הבית/אל-אקצה

האלימות שהתרחשה ברחבה ההר במהלך ט' באב הייתה כנראה רק קדימון למה שנראה בתקופת החגים הקרובה. עשרות פלשתינים צעירים התבצרו בתוך מסגד אל-אקצה ותקפו את משטרת ישראל באתר הקדוש עם אבנים וחזיזים בכדי למנוע עליית יהודים דתיים אל הר-הבית ביום המציין את חורבן המקדש. משטרת ישראל, תחת השר החדש לביטחון פנים גלעד ארדן, בחרה לא לסגור את האתר ליהודים, כפי שעשתה לעתים בעבר, אלא לאפשר את כניסתם של מאות יהודים דתיים (הדיווחים נעו בין 300 ל-1,200) על-ידי הסתערות אל הרחבה וסגירת דלתות המסגד כך שהמפגינים האלימים יינעלו בתוכו. 

בשונה מאשר במחצית השנייה של שנת 2014, משטרת ישראל בחוכמה נמנעה משלילת הכניסה של מוסלמים צעירים אל הרחבה כעונש לאלימות, ובכך תרמה כנראה להגבלת האלימות אל הרחבה עצמה, ומניעת זליגתה אל שאר חלקי מזרח ירושלים והגדה המערבית. אך ההסתערות של כוחות המשטרה אל הרחבה וכניסתם של מאות יהודים דתיים כאשר מוסלמים דתיים היו כלואים בתוך המסגד אימתה בעיניי ערבים ומוסלמים רבים את חששם שמדיניותה של ישראל היא לחלק בין יהודים ומוסלמים את האתר בו כיום מתקיים פולחן מוסלמי בלבד.

זליגת האלימות אומנם הייתה מוגבלת, אך לא חריפותה. תוך יומיים בלבד העימותים הגיעו לרמה אליה הם הגיעו שנה שעברה רק אחרי הסלמה של שלושה חודשים. הסלמה אשר החלה עם החטיפה והרצח של שלושה צעירים יהודיים, המשיכה ברצח של הצעיר הפלשתיני מוחמד אבו ח'דייר, בשבעת השבועות של מבצע צוק איתן בעזה, במתחים מתגברים במהלך הרמדאן וחגי תשרי ובניסיון הרצח של שוחר המקדש יהודה גליק. השנה ההתקדמות הייתה מהירה יותר: קריאה של שוחרי המקדש לעלייה המונית בט' באב והערכות-נגד רחבת היקף על-ידי ה"מורביטון" (בערבית, שומרי המקומות האסלמיים הקדושים) אשר מטרידים מבקרים יהודים דתיים בכדי להרתיע אותם. ביום עצמו אחת המבקרות היהודיות צעקה "מוחמד מת" ופעילים פלשתינים צעירים, אותם יש המכנים "שבאב אל-אקצה" (בערבית, צעירי אל-אקצה), תקפו את כוחות משטרת ישראל. האירועים המחישו כי ההחלטות שקיבל ראש הממשלה נתניהו בנובמבר 2014 – מניעת עליית שרים וחברי כנסת מהימין, צמצום הדיונים בכנסת לגבי שינוי הסטטוס קוו והגבלת גודל הקבוצות של יהודים דתיים הנכנסים לאתר – אינן מספיקות בכדי למנוע אלימות חריפה. 

ריסון עצמי 

יתר על כן, האקטיביזם סביב ההר גבר והשתדרג במהלך השנה האחרונה. צעירי אל-אקצה מצאו כיצד להתגבר על האמצעים הירדנים החדשים שמטרתם למנוע את כניסת הפעילים הפלשתינים אל המסגד תוך עקיפת הווקף – מתוך המסגד יותר קל להם לתקוף את כוחות משטרת ישראל. החמאס קרא להתקיף יהודים ברחבה -- הן מבקרים והן את כוחות המשטרה. ושוחרי המקדש הגדילו את מספרי המבקרים, שיפרו את אסטרטגיית התקשורת שלהם ושחקו בהצלחה את הריסון העצמי של הממשלה בנושא הרחבת הזכויות ליהודים באתר. 

חשוב מכך, סיבות העומדות בשורשי חולשת מנגנוני ניהול האתר לא השתנו. ההסלמה המהירה מעידה על כך שהרגישות הפלשתינית למראית עין של שינוי בסטאטוס קוו גבוהה וכך גם היכולת לגייס פעילים. הווקף הירדני כלוא בין הפטיש לסדן: הפלשתינים רואים אותו כחסר יכולת להגן על האתר מתוקפנות ישראלית בעוד שפקידים ישראלים מאשימים אותו בכישלון במניעת אלימות פלשתינית. במשך תקופה מסוימת בתחילת שנת 2014 הווקף הירדני פעל בתקיפות נגד זורקי אבנים צעירים בכדי למנוע את ההסתערויות החוזרות ונשנות של המשטרה הישראלית אך ההסלמה הדרמטית של השנה האחרונה שחקה את הרצון ואת היכולת של רבת-עמון להתמודד עימם. 

מנקודת המבט של ממשלת ישראל, אשר ממשיכה את המדיניות של קודמותיה למנוע תפילת לא מוסלמים בהר, יש שלוש דרכים להתמודד עם המשבר לפני תקופת החגים: שיטור תקיף יותר אף במחיר של עימותים; להציע לפלשתינים דרכים להביע את חששותיהם ולהתמודד עימם; או להעצים את הווקף הירדני. 

הנטייה של הממשלה הנוכחית, ואולי במיוחד של השר החדש לביטחון פנים, היא להישען על שיטור מוגבר במזרח ירושלים ובעיר העתיקה בפרט, להוציא מחוץ לחוק את עמותות המורביטון, למנוע מכספים להגיע אל החמאס ואל הזרוע הצפונית של התנועה האיסלאמית, וכדומה. צעדים אלו ייצרו כנראה הרתעה מסוימת, אך במחיר של הגברת הרדיקליזציה של הציבור הפלשתיני במזרח ירושלים והחרפת ההסלמה. אם ישראל תחדש את המדיניות של הגבלת כניסה של פלשתינים אל האתר ("מדיניות הדלדול") כתגובה ענישתית לאלימות פלשתינית, אזי ההסלמה תהיה מהירה וחריפה יותר. בקרב צעירי אל-אקצה יש אכן חברי חמאס אך ככל הנראה יש אף יותר צעירים אשר אינם משויכים לאף מפלגה. זוהי תנועה עממית אשר שיטור בלבד פשוט לא יכול להכיל. 

לא סומכים על ישראל 

יש חלופות. בכדי למנוע מהרחבה הקדושה להפך לשדה קרב, על ישראל להקטין את תחושת האיום בקרב תושבי מזרח ירושלים. שני צעדים יהיו משמעותיים במיוחד. ראשית, ככל שיהיו יותר מוסלמים באתר כך כניסת יהודים דתיים תהיה פחות מאיימת – זו בדיוק הסיבה לכך שחידוש "מדיניות הדלדול" תהיה טעות בעוד שדווקא הרחבת הגישה למוסלמים תסייע. שנית, רוב תושבי מזרח ירושלים לא סומכים על ישראל או על ירדן, אשר מנהלות יחד את האתר, ולכן שילוב נציגים ערביים משכונות מזרח ירושלים עצמן – ונציגים מן העיר העתיקה בפרט – אל תוך הווקף או אל גוף עצמאי אשר פועל בתיאום עימו, יוכל להקטין את אי-הוודאות ולספק להם תפקיד פעיל. מנגנון צנוע ליישום יכול להיות שהווקף יקים גוף מייעץ המורכב מנציגים ממזרח ירושלים – אולי אחד מכל שכונה – אשר יוכל ליידע את הווקף בצרכיהם, לשמוע על ניהול האתר ולהציע רעיונות חדשים. כל זמן שהמנדט של הגוף יוותר ייעוץ והרכבו לא יכלול נציגים מובהקים של המפלגות הפלשתיניות ישראל וירדן כנראה יוכלו לקבלו, וכך לסייע להנמכת המתחים באתר. 

אפשרות נוספת היא העצמת הווקף. ישראל תוכל לעשות זאת על-ידי כל שילוב של הצעדים הבאים: לשים קץ לשחיקה ביישום ההבטחות שנתניהו סיפק למלך עבדאללה בנובמבר 2014 (כפי שניתן ללמוד מעליית השר אורי אריאל בט' באב); להתיר לווקף לבצע פרויקטי תחזוקה ותפעול שונים (הקמת תחנת כיבוי אש צנועה, התקנת בתי שימוש ארעיים, הקמת רחבות תפילה נוספות וכדומה); להתיר לווקף להפגין שליטה כלשהי באתר (למשל על-ידי הסדרת שעות הפתיחה של האתר למוסלמים, הרחקת יהודים המנסים להתפלל וחידוש הגישה של מבקרים לא מוסלמים אל כיפת הסלע ומסגד אל-אקצה) ולהכריז פומבית כי למעורבות הירדנית בניהול האתר חשיבות רבה. 

אינתיפאדה חדשה ככל הנראה לא תפרוץ בתקופת החגים הקרובה. אך האלימות תוכל בקלות לגלוש אל שאר חלקי העיר ואל הגדה המערבית ולהנמיך את הסף לפריצת הסלמות נוספות בעתיד – בדיוק כפי שאירועי קיץ 2014 תרמו להסלמה המהירה לאחרונה. בכדי למנוע זאת ישראל תצטרך לשלב בין צעדים משלושת הגישות במקום להישען באופן בלעדי על שיטור מוגבר.
 

President of the European Commission Ursula von der Leyen is welcomed by Palestinian Prime Minister Mohammad Shtayyeh in Ramallah, in the Israeli-occupied West Bank June 14, 2022. Mohamad Torokman / REUTERS

Realigning European Policy toward Palestine with Ground Realities

Events in 2021 – particularly the Gaza war – put in sharp relief how much Europe’s policy toward the Israeli-Palestinian conflict needs a refresh. The European Union and its member states should use the levers they have to push for their stated goal of a peaceful resolution. 

  • Share
  • Save
  • Print
  • Download PDF Full Report