השיחות בקהיר ופירוז החמאס

כדי להביא לפירוז החמאס צריך מדינה פלשתינית. יש לקדם את התמורה של החמאס למפלגה דתית-לאומית במדינה הפלשתינית, אשר מחויבת להשרדותה של המדינה וכפופה לחוקיה לגבי השימוש באלימות.

במו"מ שיתחיל ביום שלישי נציגי ישראל יעלו את הדרישה לפירוז רצועת עזה במטרה להשיג הפסקת אש ארוכת טווח. אין ספק שפירוז החמאס צריך להיות חלק מפתרון הסכסוך. אך ההצעות השונות ל"פירוז תמורת שיקום" אשר הועלו על-ידי פוליטיקאים מימין ומשמאל ואומצו על-ידי זורות חול בעיני הציבור.

הטענה שההזדמנות לשיפור רווחתם של העזתים תדחוק את חמאס לוותר על נשקה או על השלטון בגלל לחצים מעזתים המעוניינין בחיים טובים יותר אינה ריאלית. רוב העזתים שותפים לתפיסה לפיה היכולות הצבאיות נחוצות בכדי לוודא שישראל ממלאת אחר מחויבותיה לגבי עזה ובכדי לסיים את שליטת ישראל לכל הפחות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.

יתר על כן, לעזתים אשר עויינים את החמאס נחיתות ארגונית וצבאית דרמטית מול התנועה האיסלאמית אשר מוכנה להשתמש באלימות בכדי להגן על עצמה. מבצע צוק איתן החליש את החמאס אך החליש את אוכלוסיית עזה עוד יותר. כפי שיועצו לשעבר של נתניהו יעקב עמידרור חזר והבהיר מאז תחילת המבצע, אם ישראל רוצה להיפטר מהחמאס עליה לעשות זאת בעצמה על-ידי חידוש השליטה הישירה על עזה. את המחיר הנלווה לאסטרטגיה זו החברה הישראלית נכון לעכשיו לא רוצה לשלם, בין השאר משום שייתכן שהשליטה המחודשת תעצים התנגדות אלימה של תנועות אחרות ובחזיתות נוספות.

היות שפירוז תמורת שיקום אינו אפשרי וחזרה לשליטה ישראלית ישירה במשך מספר שנים אינה רצויה, המשא-ומתן בקהיר יוכל לכל היותר להניב תקופה מוגבלת של שקט. בתוך שנה או שנתיים לכל היותר יהיה סבב אלימות נוסף - אולי קשה מקודמיו. אך יש דרך אחרת להשיג פירוז מלא וצמצום דרמטי בסבבי האלימות ועל נציגי ישראל למצות אותה.

דרך זו מתמקדת באתגר החמאס במקום באתגר העזתי. מטרתה הסופית היא קידום התמורה של החמאס למפלגה דתית-לאומית במדינה הפלשתינית, אשר מחויבת להשרדותה של המדינה וכפופה לחוקיה לגבי השימוש באלימות. רק אז תאלץ תנועת החמאס לבחור בין הנגזרות השונות של הריבונות הפלשתינית לבין יציאה למלחמה נגד ישראל ובאותה עת גם נגד שאר חלקי המדינה הפלשתינית ובעלות בריתן במזרח התיכון.

בפרט, אם המדינה הפלשתינית תוקם לצד מדינת ישראל על בסיס יוזמת השלום הערבית, אזי סביר שגם קטאר וטורקיה, בעלות הברית המרכזיות של החמאס אשר תומכות ביוזמה מאז השקתה, ייצטרפו למערך הלחצים על החמאס שלא לערער את הסכם השלום עם ישראל. זו וודאי תהיה מדיניותן של מרבית מדינות ערב ובראשן מצרים, ירדן וערב הסעודית.

מדינה פלשתינית לא תסיים לחלוטין את האלימות נגד ישראלים. יהיו פלשתינים שימשיכו לאתגר את עצם קיומה של ישראל. המטרה צריכה להיות לצמצם את מספרם. מדינה פלשתינית יכולה להיות הדרך היעילה ביותר לעשות זאת. מעצם הגדרתה היא תנסה לקיים מונופול על השימוש באלימות, וכך תהפוך את הפירוז לאפשרי. לא רק פירוז בכוח אלא גם פירוז על-ידי שילוב במנגנוני המדינה של לוחמי חמאס אשר יהיו מוכנים לציית להתחייבויות הבינלאומיות של מדינתם ולציית להנהגתה.

פלשתינים ככלל וחמאס בפרט יעמדו אז בפני בחירה בין השגשוג של מדינתם לבין המשך המאבק הצבאי נגד מדינת ישראל החזקה מהם עשרות מונים ובעלות בריתה הערביות. וכידוע, דוקטרינת ההרתעה הישראלית יעילה יותר מול מדינות מאשר מול ארגונים לא מדינתיים.

במיוחד כיום, לאחר 50 ימי הלחימה הקשים, השאלה הרלוונטית היא האם הקמת מדינה פלשתינית תיצור מציאות עדיפה על המצב הנוכחי. בין אם אוהבים זאת או לא, יש להכיר בכך שהתרחיש הריאלי היחיד לפירוז החמאס כרוך בהקמת מדינה פלשתינית. רק כך ניתן להביא לירידה רמטית בהיקף האלימות. זו צריכה להיות מטרת העל של הנושאים ונותנים בקהיר השבוע.