תורגם מאנגלית

מה חדש? המתקפה הישראלית לאחר ההתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, המיטה אסון על 2.23 מיליון פלסטינים בעזה. בצפון המובלעת אין מזון ראוי, מים, ומחסה, והאנשים נמצאים על סף רעב. אם ישראל תיכנס לרפיח שבדרום, עלול להיווצר שם במהירות מצב דומה.

מדוע זה חשוב? אם ישראל תמשיך לתקוף את עזה ואת אוכלוסייתה ומוסדותיה האזרחיים; תגביל את הגישה לסיוע הומניטרי ואת חלוקתו, ותשסה משפחות זו בזו, ההרעבה והמחלות יגרמו לתמותה בקנה מידה המוני. השימוש בסיוע כדי לעצב מחדש את המערכת המדינית בעזה עלול לקרוע את המרקם החברתי ולהפוך את הרצועה לבלתי משילה.

מה נדרש לעשות? עזה זקוקה לסיוע רב בהרבה, ולכך שהרשויות האזרחיות והקבוצות האזרחיות שלה יאפשרו חלוקה בטוחה. לא סביר שזה יקרה ללא הפסקת אש. אפילו בהיעדר הפסקת אש, על ישראל להזרים יותר סיוע, להקל על התנועה, ולהפסיק לפגוע בקבוצות הומניטריות ואזרחיות המחלקות סיוע, גם אם הן עושות זאת בתיאום עם חמאס.

המלחמה בעזה עדיין רחוקה מסיומה, אבל גורלם של רבים מהתושבים עלול להיחרץ בקרוב: צפון הרצועה עלול להתמודד עם רעב בקנה המידה הגדול ביותר שהתרחש בעשורים האחרונים בעולם, ביחס לגודל האוכלוסייה. כדי למנוע זאת יש להבטיח גישה הומניטרית ללא הפרעה, רצופה ובטוחה, לכל רחבי רצועת עזה, ויש לאפשר לרשויות האזרחיות והקבוצות האזרחיות להבטיח את חלוקת הסיוע. ישראל איפשרה להכניס סיוע רב יותר לעזה במרץ, אך לא היה די בו. בצפון המצב קודר במיוחד, שם ישראל תוקפת אנשי חמאס ואזרחים המפקחים על הסיוע. אם הצבא הישראלי ייכנס לרפיח, העיר הדרומית ברצועה, כפי שמתוכנן לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו – הפינוי המקדים, שלא לומר המתקפה עצמה, עלולים להביא את הדרום למצוקה דומה.

רק הפסקת אש ארוכה עשויה לשפר את הגישה, את התנועה, ואת החלוקה במידה שתמנע תמותה המונית. בהיעדר הפסקת אש, האפשרות היחידה לצמצום הרעב תהיה באמצעות שיפורים צנועים באזורים אלה, כאשר ישראל תבטיח את ביטחונם של עובדי הסיוע, ללא תלות בשיוכם הלאומי והפוליטי. הלחימה בעזה בדישדוש, אבל לא כך הקשיים. נראה שכל הצדדים שגו בהערכתם את ההשלכות של פעולותיהם במלחמה הזאת. מנהיגי חמאס לא ציפו למתקפת תגמול כה הרסנית לאחר התקפות 7 באוקטובר בדרום ישראל, אפילו לאחר שהתבררו היקפן וטבען של ההתקפות האלה. ישראל, מצדה, גילתה שהאתגר להביס את חמאס גדול משציפתה. מערכת המנהרות שחמאס חפרה מתחת לעזה גדולה משהיה צפוי.

גדודי חמאס הוחלשו מאוד, אבל לוחמיה ממשיכים להפיל חללים בקרב הכוחות הישראלים, וחוזרים כל העת לאזורים אותם הצבא טיהר, לכאורה. אי הסכמות בקבינט המלחמה של ישראל, וכן בין המעגלים המדיני והצבאי, פוגעים במאמץ המלחמתי. רבים רואים את נתניהו כמי שגורר את העימות כדי להישאר בשלטון ולחמוק מאישומי שחיתות. חומרת המשבר מזעזעת. כ-33,000 הרוגים, ואלפים רבים נוספים בחזקת נעדרים. הרעב עלול לגבות מחיר גבוה אף יותר, משום שהוא עלול לגרום למוות מהיר יותר ובקנה מידה גדול יותר, כאשר מערכות המזון, הבריאות, המים, והמערכות החברתיות, קורסות.

מספר המתים מתת-תזונה עדיין נמוך, אבל תמונות גופותיהם הרזות כשלד של ילדים מראות את פגיעתו הנוראה של הרעב. כשנחצה סף הרעב, העלייה התלולה במספר המתים מתחילה בצעירים ביותר, בזקנים, ובחולים הכרוניים. לאחר מכן היא ממשיכה להתפשט בקרב שאר האוכלוסייה. הנתונים האחרונים על תת-תזונה קיצונית אינם גבוהים באופן מדאיג, אבל לדברי מומחה רעב הם "מעוררי תדהמה" בקצב העלייה שלהם בחודשיים האחרונים, במיוחד בקרב ילדים בני למטה מחמש שנים. שירותי המים, התברואה, והבריאות, קרסו באופן מוחלט, שלא כמו במלחמות חמאס וישראל הקודמות. אולם לאור הזוועה של 7 באוקטובר, ישראל נטשה את ספר הכללים ההומניטרי. אמצעי הצלת חיים שהיו בשימוש במלחמות ב-2008-2009 וב-2014, כמו הפסקות אש זמניות לצורך חלוקת סיוע והכנסתו לעזה דרך ישראל – כל אלה נפסלו.

במקום זאת, ישראל הטילה מצור, ולאחר מכן הקלה אותו במידה לא מספקת. היו סיבות רבות לכך: לשלול משאבים מחמאס; לנסות לגרום לאוכלוסייה להתנגד לחמאס; להימנע מתסבוכות לוגיסטיות, ולתעל את הזעם של הציבור הישראלי על ה-7 באוקטובר. ישראל מודה בכך שעזה עומדת בפני משבר, אבל חולקת על מידת חומרתו – ומכחישה אחריות למצב. להפך, ישראל טוענת שעשתה מאמצים חסרי תקדים להימנע מפגיעה באזרחים ולאפשר הכנסת סיוע נוסף, בייחוד בשבועיים האחרונים במרץ. ישראל תולה את האשמה בכישלונם של ארגוני סיוע ובשחיתות של חמאס. אולם הטענה הזאת אינה נכונה. חוסר יעילות ושחיתות באל-עריש, הנמל העיקרי של מצרים בסיני, אכן הפריעו לפעילות, אבל הם לא מסבירים מדוע ישנן לפחות 7,000 משאיות המחכות בחצי האי, או מדוע כה מעטים מקבלים אישור לנסוע לצפון הרצועה. פקידי ממשל אמריקנים אומרים גם שלא ניכר שחמאס גונב סיוע. לא יהיה זה מפתיע אם אכן הייתה גניבה – אנשים חמושים הם בדרך כלל לא הראשונים לגווע ברעב – אבל אין ראיות לכך.

ארה"ב גם הבינה את המצב באופן שגוי לחלוטין. ארה"ב ניסתה לשכנע את ממשלת נתניהו שאספקת סיוע הומניטרי והגנה על אזרחים באופנים אחרים עשויות לסייע לישראל להשיג את מטרות המלחמה שלה. עם עליית מספר ההרוגים בעזה וכן המחיר הפוליטי אותו נדרש ביידן לשלם, ארה"ב חידדה משמעותית את הביקורת שלה, אבל עד כה הראתה מוכנות נמוכה לשימוש במנופי הלחץ החזקים ביותר העומדים לרשותה – כסף ונשק. ארה"ב נמנעה בהצבעה על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת אש זמנית, ואף המעיטה בחשיבות ההצבעה כ"לא מחייבת".

ההצנחות והמזח הצף שארה"ב בונה לא יספקו את כל צרכיהם של הפלסטינים בעזה, בייחוד משום שספקי הסיוע הישראלים הפסיקו לפעול לאחר ששבעה מאנשי המטבח המרכזי העולמי נהרגו ב-1 באפריל בתקיפה אווירית ישראלית. ארה"ב השליכה את יהבה על כך שהפסקת אש זמנית ושחרור בני ערובה יפתחו את האפשרות להעברת סיוע וייצרו את המומנטום הנדרש לרגיעה. עד כה נראה שהמו"מ לא התקדם הרבה.

הגישה הישראלית בעניין חלוקת הסיוע, בייחוד בצפון, הייתה כישלון מוחלט. ישראל לא תיאמה את פעולות הצבא עם הפעולות ההומניטריות, סיכנה את עובדי הסיוע ואת מקבליו, ועצרה שיירות לעתים קרובות. ישראל תקפה שוטרים אזרחיים בטענה שהם קשורים לחמאס, וחייבה אותם לסגת. כך נותר הציוד חשוף לביזה בידי נצלנים או אנשים הגוועים ברעב. ישראל ניסתה לעקוף את מערכת הסיוע הבין-לאומית ואת הנחיותיה למניעת רעב ולמענה לרעב. ישראל חילקה סיוע על בסיס אד הוק בתקווה לבנות רשת שתנהל את עזה בשמה לאחר המלחמה; ישראל מכוונת את הסיוע למשפחות גדולות המסכימות לאמץ את האג'נדה שלה, ופוגעת במי שמסרב לכך. המרקם החברתי של עזה ניזוק בצורה שהזכירה לאחד מפקידי הממשל בארה"ב את מוגדישו בתחילת שנות ה-90.

ישראל הודיעה על צעדים מבורכים לאחר המתקפה על עובדי המטבח המרכזי העולמי. פתיחת נמל אשדוד למשלוחי סיוע; מתן גישה לעזה דרך מעבר ארז בגבולה הצפוני של הרצועה; חידוש חלק מהזרמת המים מישראל; זירוז המעבר של סיוע מירדן דרך מעבר כרם שלום, ושיפור התיאום בין מבצעים צבעיים ופעילויות הומניטריות – כל אלה הם הצעדים הנחוצים בדיוק. כעת נדרש לוודא שלא מדובר בתגובה מוגבלת לצורך השתקת המבקרים, אלא תחילתו של מענה דחוף, מסיבי, ומתואם למניעת רעב. יידרשו שינויים נוספים לאפשר חלוקת סיוע, במיוחד לאור קריסת הסדר הציבורי.

על אף הנזק למשטרה האזרחית בעזה, עובדיה עדיין יעילים, באופן כללי, כשמתירים להם לפעול. משטרה זו היא מהגופים הביטחוניים הפחות פוליטיים ברצועה. לרבים ממפקדי המשטרה יש קשרים לחמאס, אבל אפילו פלסטינים המתנגדים נחרצות לתנועה אומרים שחלוקת הסיוע השתפרה כשהייתה באחריות המשטרה.

מאז אוקטובר, Crisis Group קוראת להפסקת אש המבוססת על הסכם מדיני; ההכרזה ב-7 באפריל לפיה ישראל הסיגה את מרבית כוחותיה הקרקעיים מעזה הינה סימן חיובי. אולם כיום העדיפות הראשונה היא לטפל במשבר ההומניטרי באמצעות תגבור משמעותי של הסיוע, של האמצעים להבטחת תנועה חופשית יותר בעזה, במיוחד לסוכנויות הסיוע, ולהסתמך על רשויות אזרחיות וקבוצות אזרחיות שיאפשרו חלוקה בטוחה של הסיוע. אם להיות מציאותיים, צעדים כאלה יצליחו רק בהפסקת אש. עם זאת, גם אם לא תושג הפסקת אש, אין בכך כדי לפטור מפעולה. גם במקרה כזה יהיה צורך להגדיל את הייבוא ככל האפשר, לאפשר לשיירות סיוע לעבור בבטחה, ולהקל את המגבלות על התנועה. על ישראל להפסיק לפגוע במנהיגים אזרחיים ובפקידים עזתים המעורבים בהגנה על הסיוע ובחלוקתו. נכון שחלקם קשורים לחמאס, אבל היות שאין כל אפשרות אחרת, החלופה היא להאיץ את המוות ברעב, שיוסיף על הסבל הנורא ממילא בעזה.