Arrow Down Arrow Left Arrow Right Arrow Up Camera icon set icon set Ellipsis icon set Facebook Favorite Globe Hamburger List Mail Map Marker Map Microphone Minus PDF Play Print RSS Search Share Trash Crisiswatch Alerts and Trends Box - 1080/761 Copy Twitter Video Camera  copyview Youtube
ישראל, חיזבאללה ואיראן: מניעת מלחמה נוספת בסוריה
ישראל, חיזבאללה ואיראן: מניעת מלחמה נוספת בסוריה
CrisisWatch 2018 January Trends & February Alerts
CrisisWatch 2018 January Trends & February Alerts
Israeli forces are seen near a boundary fence between the Israeli-occupied side of the Golan Heights and Syria, 4 November 2017 REUTERS/Ammar Awad
Report 182 / Middle East & North Africa

ישראל, חיזבאללה ואיראן: מניעת מלחמה נוספת בסוריה

העובדות בשטח הן שמגדירות את קווי המתאר של העתיד הפוליטי של סוריה אך יש משקל גם לגיאורפיה של עימות אפשרי בין ישראל, חיבזאללה ומיליציות אחרות שנתמכות על ידי איראן. רוסיה צריכה לתווך הבנות בין הצדדים בכדי למנוע חזית חדשה של לחימה.

  • Share
  • Save
  • Print
  • Download PDF Full Report

סיכום מנהלים

שלב חדש מתחיל במלחמה בסוריה שבו ידו של המשטר של בשאר אסד על העליונה. ישראל כבר אינה מסתפקת בלהתבונן מהצד כאשר דמשק משפרת את מעמדה אל מול המורדים ומנסה לפעול בכדי לתקן את ההתדרדרות האסטרטגית במצבה. לשם כך עליה להתמודד עם אתגרים כבירים: המשטר הסורי תלוי יותר מתמיד באיראן, אשר ישראל רואה כיריב הנוקשה ביותר שלה. אויבים אחרים, ובפרט חיזבאללה ומיליציות שיעיות שנהנות מתמיכה איראנית, מתבססים בסוריה וזוכים לברכתה של רוסיה. וארצות הברית, למרות ההצהרות התקיפות של הנשיא טראמפ, עשתה מעט מאוד בכדי להשיג לאחור את הישגי איראן. אך ישראל אינה חלשה. רוסיה העניקה לה מרחב פעולה נגד אינטרסים צבאיים בעלי זיקה לאיראן ונראית יותר מעוניינת באיזון הקואליציות היריבות מאשר בלסייע בהחזרת כל פיסת שטח מסוריה לשליטת המשטר של אסד. אך אם רוסיה מעוניינת בסופו של יום להוציא את כוחותיה מסוריה היא תצטרך לתווך כללי משחק חדשים. רוסיה הביעה עניין מועט בלעשות זאת, אך אם לא תפעל כך מעשי העוינות בין ישראל ואיראן עלולים לסכן את הישגיה, ובראשם את יציבות המשטר הסורי.

הדאגה הראשונית של ישראל הייתה דרום מערב סוריה, שם היא נחושה למנוע מחיזבאללה וממיליציות שיעיות להתקדם לעבר קו הפסקת האש משנת 1974 ולהקים בקרבתו תשתית התקפית. אם הם יעשו כך, בעיניי ישראל, תיווצר חזית חדשה נגדה וחיזבאללה יוכל לתקוף את ישראל מאזור שבו אוכלוסייה אזרחית לבנונית לא תסבול מהתגובות הישראליות. הצבא הישראלי, חוששים מתכנני המדיניות הישראלים, יוכל לגבות מחירים רק בלבנון, דמשק או טהרן, תוך כדי לקיחת סיכון ניכר שתוצת מלחמה אזורית. בינתיים, אזור אי ההסלמה שתחת חסות ירדן, ארצות הברית ורוסיה מרחיק את חיזבאללה והמיליציות השיעיות מקו הפסקת האש. אבל ישנם סימנים המעידים שייתכן והסדר זה לא יחזיק מעמד. כוחות המשטר השתלטו בינואר 2018 על שטח בצפון האזור בו פעלה קבוצה ג'יהאדיסטית, וכך מיליציות שהינן בנות בריתו של אסד יכולות להתקדם לעבר רמת הגולן שישראל כבשה מסוריה. כוחות חיזבאללה בודדים כבר נמצאים באזור ומגששים בקצוותיו. ניתן להאט את ההתדרדרות הזו על ידי חיזוק כוחות המשקיפים של האו"ם, מרכיב בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל וסוריה משנת 1974. אבל רגע האמת יגיע כאשר הלחימה תישכך באזורים אחרים בסוריה: האם המשטר יקיים את הצהרותיו להחזיר לידיו את השליטה על כל שטחי המדינה, ובהם דרום מערבה? נראה שראש הממשלה בנימין נתניהו מניח שאם המשטר ייבחר ברצינות לעשות זאת, אז באופן בלתי נמנע כוחות זרים יבואו בעקבותיו.

בראייה רחבה יותר, ישראל רוצה למנוע מיריביה לגבש נוכחות צבאית קבועה בכל מקום בסוריה, וכך לחזק את עמדתם במלחמות עתידיות ולהגביר את השפעתם כיום בלבנון, בירדן ובזירה הפלסטינית. לאיראן מאפיינים מדאיגים במיוחד: הקווים האדומים של ישראל מנסים למנוע ממנה מלהקים שדה תעופה, נמל ימי, בסיס צבאי, נוכחות צבאית קבועה של מיליציות או מתקני ייצור טילים מדוייקים בשביל חיזבאללה. ישראל כבר הראתה כי היא נחושה לסכל סוגים כאלו של תשתיות צבאיות. רוסיה ככלל נראית נכונה לאפשר לדפוס זה להתקיים, ולעת עתה איראן וסוריה לא יכולות לעצור אותו.

אך ההתקפות הישראליות נגד מיליציות ייהפכו למסוכנות יותר ולקלות יותר לסיכול, למשל על ידי השתלבותן בתוך הצבא הסורי או אף פשוט מכך על ידי החלפת המדים שלוחמיהן לובשים. במשרדי הממשלה של ישראל מודאגים מהאפשרות של מסדרון תחת שליטת כוחות בעלי זיקה לאיראן, דרך עיראק אל סוריה ולבנון, אשר לכאורה ייאפשר את העברתם הקלה של לוחמים וציוד. גם התפתחות שכזו יהיה קשה לישראל לבלום, בייחוד במזרח סוריה, שם יכולות המודיעין והצבא שלה פוחתות ככל שגדל המרחק מהגולן.

רק מוסקבה נמצאת בעמדה לתווך חיזוק והעצמה של הסכם אי ההסלמה. אם לא תעשה זאת כללי המשחק בסוריה ככלל הנראה ייקבעו על ידי התקפות ותגובות להן, תוך כדי סיכון מתמשך בהסלמה. התקפות על ידי קבוצות שנתמכות על ידי איראן מעבר לקו הפסקת האש פחתו בתכיפותן בשנים האחרונות אך ההשתלטות של אסד בינואר 2018 על תא שטח צמוד לגדר עלולה להניב התגברות מחודשת. ייתכן גם שישראל תהיה זו שתתקוף, ותבצע תקיפות מוגבלות בכדי למנוע מחיזבאללה להשיג מפעלי ייצור בלבנון, אשר לטענתה איראן מסייעת להקים. הממסד הבטחוני הישראלי מעריך שניתן יהיה לבצע תקיפות כאלו מבלי להצית עימות כולל. אולי, אך החיזבאללה אותת כי לא ניתן לצפות את התוצאות של תקיפות שכאלו. מלחמה רחבה יותר עלולה להיות במרחק של הערכה מוטעה אחת.

השינויים האזוריים הגבירו את הסבירות של הערכות מוטעות. מתהווה אסטרטגיה תקיפה יותר מצד ארצות הברית וערב הסעודית, בסיוע ישראל, במטרה ללחוץ על איראן צבאית, כלכלית ודיפלומטית. מדינות אלו נוקטות בגישה אקטיבית מבעבר בכדי לבסס הרתעה מול איראן אשר לתחושתן נפגעה בתקופת הממשל של ברק אובמה. לחיזבאללה ואיראן יש כמובן דרכים להשיב. לא החיזבאללה ולא ישראל הן כלי שח בידי בעלות בריתן החזקות יותר, ולשתיהן יש סיבות, בעיקר האיום לאוכלוסייתן, להימנע מהסלמה רבתי. אך לא סביר שמעשי העוינות חוזרים ונשנים יישארו מקומיים ומצומצמים.

בדרום מערב סוריה נראה שרוסיה היא היחידה שיכולה לתווך הבנות שיימנעו הסלמה איראנית-ישראלית ברחבי המדינה. התוצאה הכי טובה לה ניתן לצפות כיום היא עסקה שבמסגרתה איראן ושותפותיה מוותרות על הקמת תשתיות צבאיות משמעותיות, כולל אך לא רק בדרום מערב המדינה, אך שומרות על השפעה ניכרת במדינה באמצעים אחרים. קשה לדמיין חזרה למצב שהיה קיים בסוריה לפני שנת 2011, כאשר המדינה הסורית הייתה בעלת ברית של איראן אך לא הייתה זירה לנוכחות איראנית ולמבצעים צבאיים. בעתיד הנראה לעין, איראן תמשיך להיות עמוד תווך של בטחון המשטר. אך היא מסתכנת באובדן ההשקעה שלה באם תנסה להשיג יותר מדי.

כל הצדדים עומדים להפסיד מהתעצמות של המלחמה בסוריה, בראש ובראשונה העם הסורי. כך גם ישראל ולבנון, משום שעימות ביניהן אשר ייערב את חיזבאללה עלול להצית מלחמה נוספת משני צדי הגבולות שלהן ומעבר להם. ההישגים של דמשק ותומכיה ייפגעו בצורה אדירה אם ישראל תבצע קמפיין התקפתי מסיבי, אולי אף עד כדי מיטוט המשטר עצמו, תוצאה אשר תזרע עוינות בין רוסיה לישראל. ייצוב הדרגתי של סוריה יהיה מסלול נבון יותר, והוא הדרך היחידה שהינה ברת קיימא לעבר הסכם על עתיד סוריה.

ירושלים / ביירות / עמאן / בריסל, 8 פברואר 2018

Commentary

CrisisWatch 2018 January Trends & February Alerts

The latest edition of Crisis Group's monthly conflict tracker highlights dangers of new conflict in Somaliland, Afghanistan and Syria. CrisisWatch also notes that February's winter Olympics on the Korean Peninsula represent a chance for peace against a great background risk of war.

January saw violence rise in Afghanistan, likely to continue in February as conflict parties compete to gain the upper hand ahead of spring offensives. Clashes look set to escalate in north-west Syria, with the regime ramping up its push against rebels and Turkey launching an assault on Kurdish-held Afrin. In Yemen, southern separatists fought government forces, their erstwhile allies, to take control of Aden city in the south. In West Africa, both Mali and Niger experienced a rise in jihadist violence, in Nigeria deadly attacks between herders and farmers spiralled, and Equatorial Guinea said it had thwarted an attempted coup. In the Horn of Africa, Somaliland troops clashed with neighbouring Puntland’s forces and both sides looked to be preparing for more hostilities. In Colombia, peace talks between the government and the National Liberation Army were suspended following a spate of guerrilla attacks. The Venezuelan government’s announcement of early elections sparked a crisis of confidence in talks with the opposition. Meanwhile, peace talks between North and South Korea provide an opportunity for de-escalation, however the threat of war on the peninsula is higher now than at any time in recent history.

With peace talks stalled, Afghanistan experienced a rise in deadly attacks by all armed actors, at a tempo and intensity that could persist as conflict parties try to gain the upper hand ahead of spring offensives. The Afghan National Security Forces claimed to have killed about 2,000 Taliban and Islamic State-Khorasan Province (IS-KP) fighters since late December, while attacks by the Taliban and the IS-KP have left scores dead. In one incident in Kabul claimed by the Taliban, a bomb in an ambulance killed more than 100. Recognising that Afghanistan risks facing escalating violence in 2018, Crisis Group has stressed that diplomatic channels should be preserved and a political settlement pursued.

In Syria’s north west, Turkey’s air and land offensive against Kurdish “People’s Protection Units” (YPG) in Afrin, and regime advances against rebels in Hama and Idlib provinces, marked a severe escalation and paved the way for worse fighting in February. As we warned, Turkey’s offensive among a hostile population and in difficult territory could easily become a prolonged fight against a gritty insurgency, further strain its alliance with the YPG’s main backer, the U.S., and provoke Kurdish attacks at home. A deal would serve both sides better. In Yemen’s port city of Aden, southern separatists – nominally allied with the government in its fight against Huthi rebels – routed government forces from much of the city; dozens died in the fighting.

Suspected jihadist gunmen and suicide bombers in Mali upped deadly attacks against the military and French Barkhane forces, especially in Ménaka region in the east. In neighbouring Niger, Boko Haram militants increased attacks against the army in the south east, killing at least ten soldiers. To confront these rural insurgencies in the Sahel, in tandem with military efforts, authorities and foreign partners should promote local mediation and peacebuilding initiatives and, where possible, try to engage militant leaders. Nigeria’s expanding conflict between herding and farming communities spiralled in January with at least 200 killed across five states. Also in West Africa, Equatorial Guinea said it had foiled a coup attempt; 39 mercenaries were arrested in southern Cameroon.

Tensions between Somaliland and Puntland state in Somalia turned violent when on 8 January Somaliland troops seized the town of Tukaraq in the disputed Sool region, pushing out Puntland forces. With fighters exchanging fire on 28 January and both sides reportedly mobilising more manpower, February could see further hostilities.

In Colombia, amid a climate of mistrust at the negotiating table and a general atmosphere of public scepticism and apathy, peace talks between the government and the National Liberation Army (ELN) guerrilla group were suspended on 29 January following a spate of guerrilla attacks. In Venezuela, the government’s announcement that it will hold early elections “before 30 April”, in defiance of ongoing talks with the opposition, sparked a crisis of confidence in the talks, greatly reducing the prospects of a viable agreement to resolve the political standoff.

In Kosovo, the murder of moderate Serb politician Oliver Ivanovic in Mitrovica on 16 January triggered shock and condemnation within Kosovo and by the U.S., EU and others in the international community, who called for all sides to remain calm, exercise restraint and avoid dangerous rhetoric.

North and South Korea conducted multiple rounds of peace talks in January and agreed to conduct several joint activities in the coming months. This came after Seoul responded positively to North Korean leader Kim Jong-un’s offer of immediate and unconditional talks with South Korea in his annual New Year’s address. As Crisis Group reports state, the thaw in relations offers an opportunity to dial down tensions and reduce the immediate risk of conflict through some form of de-escalatory deal between the U.S. and North Korea. Nevertheless, the threat of catastrophic war on the peninsula is higher now than at any time in recent history, and escalation could quickly resume after the Olympics.

Go to CrisisWatch

Contributors

Director of Research & Special Adviser on Gender
iarradon
Research Manager
BranczikAmelia
Senior Research Analyst
neddalby